בימים האחרונים גאיה (בת שנה ו-8 חודשים) מתעוררת לעיתים באמצע הלילה בבכי. אני לא יודעת אם זה הקור, הנזלת או סתם - כל דבר אחר... זה גרם לי לחשוב על כך שהורים הרבה פעמים אמרו לי, שהם חוששים להעביר את הילד/ה הקטנים לחדר עם אח/ות גדולים יותר, מחשש שיעירו זה את זה בלילה.
אז גאיה ישנה עם אורי בחדר כבר כמעט שנה. כמובן שהיו לילות שבהם גאיה העירה את אורי (ואפילו כמה לילות שאורי העיר את גאיה). וגם אני חששתי מאד מכך, וניסיתי להרגיע את שניהם כמה שיותר מהר, כדי שהשני לא יתעורר.
אבל בדרך, ותוך כדי שעשיתי כל מיני טעויות, הבנתי - קודם כל בתור אמא, וכמובן גם כיועצת שינה, כמה דברים:
הילדים לומדים להתרגל לנוכחות אחד של השני וגם לבכי של האחר, והרבה פעמים בכלל לא מתעוררים (כולל כשהשני ממש צורח).
גם אם כבר כן מתעוררים - אם יש להם בסיס טוב של שינה, והם למדו כבר להירדם לבד ולישון טוב - קל מאד לעזור להם לחזור לישון במידת הצורך.
וזה בעיניי הכי חשוב - אם נעזור להם "להרגיע את העניינים מהר" תוך שאנחנו מכניסים כל מיני חידושים והפתעות לשינה, זה אולי יעזור להם באותו רגע (במקרה של גאיה - ממש לא עזר), אבל לאורך זמן רק יגרום להתעוררויות מרובות יותר ולבכי חזק יותר.
היתה תקופה שגאיה היתה מתעוררת המון. ואני הייתי כבר כל כך עייפה ותשושה, שהדבר האחרון שרציתי היה שגם אורי יקום איתה. אז הייתי מרימה אותה על הידיים המון, מביאה לה מים, נשארת לידה כל הזמן - בקיצור, כל מה שיועצות שינה (כמוני 😆) ממליצות לא לעשות. מה שהיה קורה הוא שהיא כל פעם היתה נרגעת קצת, אבל אז הבכי שלה היה מתגבר ומתגבר, נמשך המון זמן, ולבסוף -אחרי המון זמן שלא הצליחה ממש להירגע - אורי היה מתעורר. אז מה עשיתי בזה????? וכמובן, הדבר התחיל לחזור על עצמו לילה אחרי לילה. ואז הבנתי - שהחרדה שלי מזה שאורי יתעורר מלווה אותי בהתנהלות מול גאיה, ואני בעצם עושה לה רק נזק. ברגע שהפסקתי לחשוש מזה, הצלחתי להחזיר את גאיה לישון מהר יותר, היא הפסיקה להתעורר בלילה, והלילות חזרו לעצמם.
וגם עכשיו - כשקצת קמה בלילות האחרונים - חוזרת לישון מהר וברוגע.מאחלת לכולנו שנה טובה ומלאת שינה😂