איך מתמודדים עם בכי של הילד?

הורים רבים שמגיעים אלי לתהליכי ייעוץ שינה מתמודדים עם השאלה הזו בעיקר במהלך הלילה. אך רובנו חווים את זה עם הילדים בזמנים שונים.

אנחנו לא אוהבים לראות את הילד שלנו בוכה. יש הורים שממש לא מסוגלים לראות את הילד בוכה, וממהרים לעשות הכל כדי להרגיע אותו. יש הורים שזה מעצבן אותם. אצל כל אחד מאיתנו הבכי מפעיל משהו אחר.

אצל תינוקות - הבכי הוא ממש השפה שלהם. זו הדרך שלהם לתקשר ולהביע את הצרכים שלהם. זה לא אומר שהתינוק ממש סובל כי הוא בוכה. הוא פשוט יותר קשר, ואנחנו צריכים להבין מה הוא צריך. אבל גם אצל ילדים גדולים יותר, שכבר יודעים לדבר - הבכי הוא אמצעי לבטא תסכול, לשחרר רגשות עוצמתיים וכן - גם להביע את עצמם.

אז איך עוזרים לילד? דבר ראשון וחשוב - תנו מקום לבכי. למה הכוונה? אם כאשר ילד בוכה, ההורה ישר מנסה להשתיק אותו ורק להפסיק את הבכי, זה נותן לילד תחושה שהוא לא בסדר, שזה לא דבר טוב לבכות. זה לא בהכרח יגרום לילד לא לבכות יותר. ויחד עם זה - זה יכול רק להגביר את התסכול והקושי של הילד. אז אפשר להרגיע על ידי מה שעוזר לילד - מגע, חיבוק או כל דבר אחר (ממליצה לא להכניס מוצץ - אלא אם הילד לוקח לבד או מבקש, כי זה גם מעביר מסר של ניסיון להשתיק את הבכי). אבל יחד עם ההרגעה - לעזור לילד לתת מילים לתחושות שלו - אני רואה שקשה לך עכשיו שלא קיבלת ממתק כמו שרצית... או - אני רואה שאתה ממש עצוב שאחותך פירקה לך את מה שבנית... המילים נותנות תוקף ולגיטימציה לתחושות שלו, וזה גם מודל עבור הילד - כיצד אפשר לבטא את התחושות במילים.

הדבר השני הוא - תנו מענה לצורך ולא לרצון. כלומר - בהקשר של תהליכי שינה - כאשר ילד בוכה בלילה ורוצה עוד צעצוע ועוד בקבוק או כל דבר אחר - אם ניתן מענה לרצון של הילד (הבקבוק, הצעצוע וכו') - הוא ימשיך להתעורר שוב ושוב, ולחפש את הדברים האלה שהוא מקבל בכל התעוררות, וזה רק יפגע בו לאורך זמן. אך אם ניתן מענה לצורך - נהיה שם בשבילו לתמיכה, ונלמד אותו להירדם ללא כל הדברים שאסף לו - הוא יצליח מהר יותר ללמוד להירדם עצמאית, וליישם זאת בהמשך.

אותו דבר גם בסיטואציה אחרת. אם הילד מבקש מאיתנו שוקולד ואנחנו לא מסכימים, והוא מתחיל לבכות - אם ניענה לרצון (השוקולד) - הוא ילמד, שאם הוא בוכה מספיק חזק, אנחנו משנים את דעתנו ונותנים לו, ולא שומרים על גבולות. אבל יש בזה גם משהו מאד מאיים עבור ילד, שאין מי שמחזיק סביבו גבולות ברורים. לכן - אם כשהילד בוכה - נמשיך לא לתת לו שוקולד, אך נדבר את זה שקשה לו, ושאנחנו מבינים שהוא לא קיבל עכשיו משהו שהוא לא רצה, וכמה מעצבן זה יכול להיות - יהיה קשה לילד באותו רגע, אבל הוא יקבל את הגבול, ואחר כך אפילו יחייך ויתן לכם חיבוק במקרים מסוימים.

אז לסיכום - תנו מקום לבכי ותנו מענה לצורך ולא לרצון.